איך כותבים מעלות צלזיוס
הדרך הסטנדרטית לכתוב מעלות צלזיוס היא שני תווים: סימן המעלה ° ואחריו C גדולה. סגנון SI מציב רווח בין המספר ליחידה (21 °C) ולעולם לא בין ° ל-C. גם אל תוותרו על סימן המעלה: “21 C” עלול להיקרא כ-21 קולון.
לטמפרטורות מתחת לאפס, סימן מינוס אמיתי − נראה טוב יותר ממקף: −5 °C. כדי להקליד °C, הזינו את סימן המעלה (Alt + 0176 ב-Windows, Option + Shift + 8 ב-Mac, לחיצה ארוכה על 0 באייפון) ואז C. ב-HTML, כתבו °C.
°C מול ℃
℃ (U+2103, DEGREE CELSIUS) הוא תו בודד שדוחס את שני החלקים לצורה אחת. הוא מגיע מערכות תווים של מזרח אסיה, שבהן הוא מתאים לרשת הריבועית של טקסט סיני, יפני וקוריאני. היוניקוד מתייחס אליו כתו תאימות, ו-°C הוא הבחירה הטובה יותר לשימוש רגיל: הוא עובד בכל גופן, מתאים ל-°F שלידו והוא מה שאנשים מחפשים.
אותו דבר חל על ℉ (U+2109) ועל K, סימן הקלווין (U+212A), שהוא כפילות של האות הגדולה K. קלווין אף פעם לא לוקח סימן מעלה: כתבו 300 K.
המרה בין צלזיוס לפרנהייט
מצלזיוס לפרנהייט, הכפילו ב-9/5 (1.8) והוסיפו 32: 25 °C × 1.8 + 32 = 77 °F. כדי לחזור, חסרו 32 והכפילו ב-5/9: (77 °F − 32) × 5/9 = 25 °C. לקלווין, הוסיפו 273.15 לערך הצלזיוס.
הסקאלה נקראת על שם האסטרונום השוודי אנדרס צלזיוס, שהציע אותה ב-1742. הגרסה המקורית שלו רצה הפוך, עם 0 למים רותחים ו-100 לקפואים, והתהפכה זמן קצר אחרי מותו. היא כונתה בהרחבה “centigrade” עד 1948, אז אומץ רשמית השם צלזיוס.