מאיפה האמפרסנד בא
האמפרסנד התחיל כליגטורה של המילה הלטינית et, שפירושה “וגם”. סופרים רומיים שכתבו במהירות חיברו את ה-e וה-t לצורה אחת, ודוגמאות לאותיות המחוברות שרדו בכתב רומי מחובר מהמאה הראשונה. במהלך המאות הצורה נסחפה עד שהאותיות קשה לראות, אבל בגופנים נטויים רבים אפשר עדיין לקרוא את ה-E וה-t.
השם צעיר בהרבה מהסימן. במאה ה-19, ספרי לימוד אנגליים רבים רשמו & אחרי Z כאות נוספת באלפבית. ילדים סיימו את הדקלום ב-“X, Y, Z and per se and”, כלומר “& בפני עצמו פירושו and”. כשנאמר מהר, “and per se and” התמזג לampersand. הקיצור הישן &c. ל-et cetera הוא שריד מהתקופה שבה & נקרא “et”.
האמפרסנד בטיפוגרפיה ובסגנון
מעצבי גופנים אוהבים את האמפרסנד כי הוא נותן להם חופש. סגנונות זקופים (roman) מציגים בדרך כלל צורה קומפקטית כמו ספרה שמונה, ואילו נטויים חוזרים לעיתים קרובות לצורת “Et” רפויה יותר, וחלק מהגופנים מגיעים עם כמה אמפרסנדים חלופיים. להזמנת חתונה או ללוגו, נסו את הנטוי של גופן סריף קלאסי: האמפרסנד שלו הוא לעיתים קרובות התו הדקורטיבי ביותר בסט.
מדריכי סגנון מתייחסים ל-& כלא רשמי במשפטים. השתמשו במילה “and” בטקסט רציף ושמרו את ה-& לשמות, לזוגות קבועים ולמקומות צפופים (Smith & Sons, Q&A, rock & roll). בכתיבה אקדמית, סגנון APA משתמש ב-& בין שמות מחברים בתוך סוגריים (Smith & Jones, 2020) אבל ב-“and” במשפט עצמו.
אמפרסנדים ב-HTML, ב-URL ובקוד
ב-HTML האמפרסנד פותח הפניית תו כמו ©, ולכן & מילולי צריך להיכתב כ-& (או &). דפדפנים בדרך כלל סולחים על & בודד, אבל רצף כמו © בטקסט עלול להפוך ל-©︎ בטעות, ופורמטי XML כמו SVG ו-RSS מתייחסים ל-& שאינו מוברח כשגיאה.
ב-URL, & מפריד בין פרמטרי שאילתה (?size=m&color=red). אם ערך עצמו מכיל אמפרסנד, קודדו אותו כ-%26, אחרת כל מה שאחריו הופך לפרמטר חדש. בסקריפטים של shell, & בסוף מריץ פקודה ברקע, וב-C, Java ו-JavaScript && פירושו “וגם” לוגי ואילו & הוא “וגם” ביטי.
לדרכים אחרות לכתוב “and”, כולל ＆, ∧ וגופנים מעוצבים, ראו את הדף סמל וגם. עוד ישויות מפורטות בדף קודי סמלי HTML.